<h1>הוראות מרבני צרפת — פסקי רבינו יחיאל מפאריס</h1>
<h2>דף לח:</h2>
דין דגים מלוחים. כל גדולי הדור סומכין ואוכלין מלוחי גוים כדחזקיה, ונהגו אסור בסתם דגים מלוחים מפני שדגים טמאים עולין שם ולא אמרי' הני פלטי צירייהו ולא בלעי, אלא ודאי הני בלעי מהני ומלוח הרי הוא כרותח. לכך אותו מין מלוחין שאין דגים טמאים עולין עמהם ולבדן הן נמלחים נהגו בהן היתר.
<h2>דף סט.</h2>
דג טמא שנתבשל עם דג טהור הובא לפני ר' והכשירן וטהרן וצוה להשליך דג טמא לחוץ, ואמר הואיל ונמצא האסור לא נשאר באחרים אלא טעמו ובטל בששים כשאר אסורין, אבל אם לא נמצא האסור ויודעין בבירור שנפל לשם אפי' ברבוא רבואות הואיל ובריה הוא לא בטיל, ודברי האומר באלף בטיל שבוש הוא, וכן הורה למעשה.
<h2>דף עו.</h2>
דין כף חולבת. מעשה היה שבחשו קדרה רותחת של בשר בכף חולבת, והתיר המאכל והקדרה משני טעמים, [אחד שהיה בקדירה יותר מששים בכף, ועוד] דאפי' לא היה בקדרה ששים מותר הואיל ואין בת יומא נמצא הטעם שנתנה בקדרה טעם לפגם ומותר, ואף הכף מותרת מפני שגיעול בשר הנבלע בה הויא למחר טעם לפגם, ואך שלא לפקפק ולנהוג קל באסור צוה לחלוט את הכף [ברותחין].
